החלטה בתיק ב"ל 3717-09

רקע כללי

1.    ביום 2.3.09 דחתה פקידת השיקום של הנתבע את תביעתו של התובע לקצבה מיוחדת לפי סע' 112 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק").

במסגרת מכתב הדחיה כתבה פקידת השיקום כי לאחר שנבדקה בקשתו של התובע ולאחר שנועצה בועדת השיקום וברופא הנתבע, לא נמצא כי עקב הנכות ניתן לקבוע כי יש לתובע "קשיי הליכה". משכך, אין התובע עונה על תנאי  הזכאות לגמלה מיוחדת.

מכאן התביעה שבפנינו.

התשתית העובדתית הצריכה להכרעה

2.    התובע יליד 1979, אלמן החי בגפו. התובע עבד משך עשרות שנים כחשמלאי רכב והיה בעליו של מוסך.

3.    בחודש 7/98 התגלה גידול ממאיר בגרונו של התובע. בשל מחלתו החל התובע לסבול מהפרעות נשימתיות והפרעה חסימתית. ביום 14.10.98  עבר התובע ניתוח לכריתת הגידול.

4.    בעקבות הליכים משפטיים שניהל התובע כנגד הנתבע בבית דין זה וביום 31.12.03 ניתן פס"ד שקבע כי יש להכיר בגידול הממאיר שהתגלה בגרונו בשנת 1998 כפגיעה בעבודה בהיותו נובע מתנאי עבודתו.

5.    ביום 22.10.08 נקבעו לתובע ע"י וועדה רפואית לעררים אחוזי נכות יציבה בשיעור של 69% (10% לפי סעיף 71(1)(ב)(2) לרשימת הליקויים ו- 40% לפי סעיף 5(1)(ג) לרשימת הליקויים וכן אחוזי נכות נוספים לאחר הפעלת תקנה 15).

6.    לאחר קביעת שיעור הנכות היציבה של התובע וביום 13.1.09 הגיש התובע תביעה לתשלום גמלה מיוחדת, בהתאם לסע' 112 לחוק אולם תביעתו נדחתה כאמור, על-ידי פקידת השיקום מהטעם שהוא אינו סובל "מקשיי הליכה".

7.    התובע השיג על הודעת הדחייה במסגרת התביעה שבפנינו ועיקר טענותיו היה כי פקידת השיקום שגתה עת שהחליטה לדחות את התביעה בלא לזמנו על מנת לשמוע מפיו את טענותיו אודות מגבלותיו הפיזיות, לרבות מגבלות בניידות וקשיים בהליכה. עוד טען התובע כי פקידת השיקום לא התייחסה למצבו התפקודי והרפואי ואף לא למסמכים ולבדיקות, לרבות חווה"ד המלמדות על מגבלות בהליכה. 

8.    הנתבע טען כי לב ליבו של ההליך הינו החלטת הרופא שישב בוועדת השיקום, אשר קבע כי לתובע אין מגבלות בהליכה. הנתבע חלק על כך שלתובע לא נתנה זכות טיעון בפני וועדת השיקום היות והתובע היה מיוצג וכן טען כי מרבית החומר הרפואי עליו מסתמך התובע, הינו מאוחר להגשת התביעה מושא דיוננו.

9.    במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין ביום 23.2.11 הוגש פרוטוקול ועדת השיקום מיום 16.2.08 וכן חוו"ד הרופא עליו התבססה פקידת השיקום בהחלטה  (ראה - מוצגים נ/1 ו- נ/2).

מפאת חשיבות המסמכים שהוצגו בפנינו להכרעה מוצאים אנו להביא מהדברים שנכתבו בפרוטוקול ועדת השיקום (נ/1) ובחוו"ד של רופא הנתבע (נ/2), כלשונם כדלקמן ובהתאמה:

אשר לוועדת השיקום הרי שזו רשמה בפרוטוקול (נ/1) לאמור:

"בן 70 עם 69% כולל התוספת בגין תקנה 15 מה- 19.10.08 בגין מחלת ריאות. על פי התייעצות עם רופא המוסד אין קשיי הליכה. לכן אנו דוחים את בקשתו. אינו עונה על תנאי סעיף 69 לחוק."

אשר לחוו"ד רופא הנתבע (נ/2) הרי שנכתב בה, לאמור:

"הנ"ל סובל מגידול במיתרי הקול ובעיה ראתית. נקבעו אחוזי הנכות כתוצאה מפגיעה זו. אין בעיה בגפיים תחתונות המגבילה את הליכתו, אך יש לו בעיה ראתית שמקצרת את טווח ההליכה. פרוש החוק 69 והתקנות לטיפולך."

עולה אפוא, כי רופא הנתבע סבר כי לתובע מגבלות בהליכה המתבטאות בקיצור טווח ההליכה.  עם זאת, רופא הנתבע סתם ולא פירש מהו קיצור טווח ההליכה בו מדובר ובאילו תנאי שטח כך שיש קושי להעריך האם קביעה רפואית זו עונה לתנאי של "קשיי הליכה". רופא הנתבע אף לא הסביר על יסוד אילו ממצאים או מסמכים רפואיים הגיע למסקנה זו.